החרמה ראשונה מזה 49 שנים
בשבילו זו משימה קשה [צילום: אלכס ברנדון, AP]
דונלד טראמפ שובר את המסורת של הנשיאות והבית הלבן גם ביחסו לאמנים - שמצידם אינם מסתירים את טינתם כלפיו. הוא היה מעדיף להתנהג כמו הקרמלין, טוען אקונומיסט
▪ ▪ ▪
מפגשים עם אמנים, סופרים, שחקנים ומוזיקאים מספקים לנשיא ארה"ב רגעים נדירים של הנאה ומפלט מתפקיד קשה ביותר, תובעני ושנוי במחלוקת. זהו הצד הזוהר של התפקיד, וגם הזדמנות להוקיר את תרומתה של האמנות לציביליזציה האנושית.
אבל מבחינתו של דונלד טראמפ מדובר במשימה קשה – טוען אקונומיסט. אמנים מקניטים אותו עוד לפני שנכנס לתפקידו: אלטון ג'ון, סלין דיון וגארת' ברוקס סירבו להופיע בטכס ההשבעה. "כל תמיכה וסיוע ליריב היא רעיון גרוע", צייצה בהסכמה הסופרת ג'ויס-קרול אואטס. לעומת זאת, השבעתו של ברק אובמה ב-2009 קיבצה את המיטב שיש לארה"ב להציע: אניטה פרנקלין, יו-יו מה, יצחק פרלמן, ג'ון ויליאמס וביונסה.
האליטה התרבותית של ארה"ב ממש לא חיממה את יחסה של טראמפ בחודשים שחלפו. אחרי תגובתו השנויה במחלוקת לאירועי שרלוטסוויל, התפטרו כל 16 חברי הוועדה הנשיאותית לאמנות שהקים רונלד רייגן ב-1982 לייעץ בנושאי תרבות. "אנחנו לא יכולים לשבת שאננים, כמו שעשו יועציך באגף המערבי [של הבית הלבן], ולא למחות נגד דבריך ומעשיך", כתבו לטראמפ. הנשיא פיזר שתי מועצות יועצים אחרות שחברים בהן התפטרו באותו שבוע, אבל הוועדה לאמנות היא גוף רשמי – וכך מדובר במחלקה שלמה שהתפטרה.
בערך באותו זמן הודיע הבית הלבן, שבני הזוג טראמפ לא ישתתפו בטכס חלוקת פרסי ההוקרה של מרכז קנדי למפעלי חיים בתרבות האמריקנית. ההודעה באה בעקבות קריאה של אמנים לעמיתיהם להחרים את קבלת הפנים בבית הלבן הקודמת לטכס. זוהי הפעם הראשונה בה נשיא מחרים אירוע זה ב-49 שנותיו. השנה דווקא מצוי בין הזוכים הזמר ליונל ריצ'י, תומך של טראמפ.
האמנים הם לא אלו שנטשו את טראמפ, אלא הם מרגישים שהוא נטש אותם את ערכיהם ובראשם חופש הביטוי – טוען אקונומיסט. זה התחיל כבר בנובמבר שעבר, מיד אחרי הבחירות, כאשר צוות ההצגה "המילטון" פנה לסגן הנשיא הנבחר, מייק פנס, וביקש ממנו להבטיח את שמירת עקרונות היסוד האמריקניים. טראמפ צייץ בתגובה: "התיאטרון חייב להיות מקום בטוח ומיוחד. הצוות של 'המילטון' היה אמש מאוד גס רוח כלפי חברי הטוב, מייק פנס. תתנצלו!". דומה שטראמפ לא הבין, מעיר אקונומיסט, שמדובר בביטחון לאמנים – מקום בו יוכלו להביע את דעותיהם ולצאת נגד בעלי הכוח.
הביטוי הטוב ביותר לגישתו של טראמפ כלפי התרבות מצוי בתקציב שהגיש לקונגרס: קיצוץ של 87% ב-971 מיליוני הדולרים שניתנו עד כה למועצה הלאומית לקידום אמנות, למועצה הלאומית לקידום מדעי הרוח, למכון לשירותי מוזאונים וספריות ולאיגוד השידור הציבורי. התקציב שנותר מיועד לפעולות שיובילו לסגירתן של סוכנויות אלו. נשיאים קודמים קיצצו את התקציב למועצה לקידום אמנות, אבל דחו את כל הקריאות של חוגים שמרניים לסגור אותה, מציין השבועון.
כאשר טראמפ מתמודד עם איומים כמו קוריאה הצפונית וניאו-נאצים, הקרע שלו עם האמנות נראה כנושא שולי. אלא שבפועל, סבור אקונומיסט, מדובר בפן נוסף של נשיאותו ובאופן בו טראמפ רומס בצורה כה בוטה את המסורות כל של הנשיאים הקודמים, משתי המפלגות. בעבר ידעו הנשיאים והאמנים לכבד זה את זה גם כאשר דעותיהם היו שונות מן הקצה אל הקצה: ביל קלינטון את צ'רלטון הסטון השמרן, ג'ורג' בוש הבן את ברברה סטרייסנד – דמוקרטית אדוקה.
גישתו של טראמפ כלפי אמנים המותחים עליו ביקורת מלמדת שהוא היה מעדיף לאמץ את מדיניותו של הקרמלין: בשבוע שעבר הכניס משטר פוטין את קיריל סרברניקוב, אחד הבמאים המובילים ברוסיה, למעצר בית. אמני ארה"ב עדיין יכולים לנוע בחופשיות – אבל האם מחאתם תשנה משהו?
בשבילו זו משימה קשה [צילום: אלכס ברנדון, AP]
דונלד טראמפ שובר את המסורת של הנשיאות והבית הלבן גם ביחסו לאמנים - שמצידם אינם מסתירים את טינתם כלפיו. הוא היה מעדיף להתנהג כמו הקרמלין, טוען אקונומיסט
▪ ▪ ▪
מפגשים עם אמנים, סופרים, שחקנים ומוזיקאים מספקים לנשיא ארה"ב רגעים נדירים של הנאה ומפלט מתפקיד קשה ביותר, תובעני ושנוי במחלוקת. זהו הצד הזוהר של התפקיד, וגם הזדמנות להוקיר את תרומתה של האמנות לציביליזציה האנושית.
אבל מבחינתו של דונלד טראמפ מדובר במשימה קשה – טוען אקונומיסט. אמנים מקניטים אותו עוד לפני שנכנס לתפקידו: אלטון ג'ון, סלין דיון וגארת' ברוקס סירבו להופיע בטכס ההשבעה. "כל תמיכה וסיוע ליריב היא רעיון גרוע", צייצה בהסכמה הסופרת ג'ויס-קרול אואטס. לעומת זאת, השבעתו של ברק אובמה ב-2009 קיבצה את המיטב שיש לארה"ב להציע: אניטה פרנקלין, יו-יו מה, יצחק פרלמן, ג'ון ויליאמס וביונסה.
האליטה התרבותית של ארה"ב ממש לא חיממה את יחסה של טראמפ בחודשים שחלפו. אחרי תגובתו השנויה במחלוקת לאירועי שרלוטסוויל, התפטרו כל 16 חברי הוועדה הנשיאותית לאמנות שהקים רונלד רייגן ב-1982 לייעץ בנושאי תרבות. "אנחנו לא יכולים לשבת שאננים, כמו שעשו יועציך באגף המערבי [של הבית הלבן], ולא למחות נגד דבריך ומעשיך", כתבו לטראמפ. הנשיא פיזר שתי מועצות יועצים אחרות שחברים בהן התפטרו באותו שבוע, אבל הוועדה לאמנות היא גוף רשמי – וכך מדובר במחלקה שלמה שהתפטרה.
בערך באותו זמן הודיע הבית הלבן, שבני הזוג טראמפ לא ישתתפו בטכס חלוקת פרסי ההוקרה של מרכז קנדי למפעלי חיים בתרבות האמריקנית. ההודעה באה בעקבות קריאה של אמנים לעמיתיהם להחרים את קבלת הפנים בבית הלבן הקודמת לטכס. זוהי הפעם הראשונה בה נשיא מחרים אירוע זה ב-49 שנותיו. השנה דווקא מצוי בין הזוכים הזמר ליונל ריצ'י, תומך של טראמפ.
האמנים הם לא אלו שנטשו את טראמפ, אלא הם מרגישים שהוא נטש אותם את ערכיהם ובראשם חופש הביטוי – טוען אקונומיסט. זה התחיל כבר בנובמבר שעבר, מיד אחרי הבחירות, כאשר צוות ההצגה "המילטון" פנה לסגן הנשיא הנבחר, מייק פנס, וביקש ממנו להבטיח את שמירת עקרונות היסוד האמריקניים. טראמפ צייץ בתגובה: "התיאטרון חייב להיות מקום בטוח ומיוחד. הצוות של 'המילטון' היה אמש מאוד גס רוח כלפי חברי הטוב, מייק פנס. תתנצלו!". דומה שטראמפ לא הבין, מעיר אקונומיסט, שמדובר בביטחון לאמנים – מקום בו יוכלו להביע את דעותיהם ולצאת נגד בעלי הכוח.
הביטוי הטוב ביותר לגישתו של טראמפ כלפי התרבות מצוי בתקציב שהגיש לקונגרס: קיצוץ של 87% ב-971 מיליוני הדולרים שניתנו עד כה למועצה הלאומית לקידום אמנות, למועצה הלאומית לקידום מדעי הרוח, למכון לשירותי מוזאונים וספריות ולאיגוד השידור הציבורי. התקציב שנותר מיועד לפעולות שיובילו לסגירתן של סוכנויות אלו. נשיאים קודמים קיצצו את התקציב למועצה לקידום אמנות, אבל דחו את כל הקריאות של חוגים שמרניים לסגור אותה, מציין השבועון.
כאשר טראמפ מתמודד עם איומים כמו קוריאה הצפונית וניאו-נאצים, הקרע שלו עם האמנות נראה כנושא שולי. אלא שבפועל, סבור אקונומיסט, מדובר בפן נוסף של נשיאותו ובאופן בו טראמפ רומס בצורה כה בוטה את המסורות כל של הנשיאים הקודמים, משתי המפלגות. בעבר ידעו הנשיאים והאמנים לכבד זה את זה גם כאשר דעותיהם היו שונות מן הקצה אל הקצה: ביל קלינטון את צ'רלטון הסטון השמרן, ג'ורג' בוש הבן את ברברה סטרייסנד – דמוקרטית אדוקה.
גישתו של טראמפ כלפי אמנים המותחים עליו ביקורת מלמדת שהוא היה מעדיף לאמץ את מדיניותו של הקרמלין: בשבוע שעבר הכניס משטר פוטין את קיריל סרברניקוב, אחד הבמאים המובילים ברוסיה, למעצר בית. אמני ארה"ב עדיין יכולים לנוע בחופשיות – אבל האם מחאתם תשנה משהו?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה