"לא תשתנה...השתנה, תשתנה":
היעלמות הבנות העומק אודות מושאי המחקר מעולמם של גופי המודיעין והשפעת התופעה על יכולותיהם ועל הרלוונטיות שלהם
מיכאל מילשטיין[1]
משני צדי האוקיינוס חווה המודיעין, ובפרט גורמי המחקר וההערכה שבו, משבר חריף שממעטים לעסוק בו * במוקד המשבר - שינוי המתהווה מזה מספר עשורים באתגרים, בסביבה ובשאלות שבהם המודיעין היה רגיל לעסוק, אך גם בדיוקנו של איש המודיעין * חידות העבר שהיו ממוקדות בכוונות של מנהיגים וביכולות של צבאות הומרו בצורך לזהות תהליכים מורכבים שמונעים על-ידי הציבור, ארגונים א-מדינתיים או מדינתיים למחצה ומרחבי הרשת * דווקא בעידן הזה פוחת הערך המוסף של איש המודיעין כמומחה לתרבות ולתודעה של "האחר", ואת החלל שנוצר תופסות מיומנויות הממוקדות בתהליכי חשיבה ובניתוח אסטרטגי, לצד הסתמכות יתר על טכנולוגיה כ"פתרון מהיר ומדויק" לשאלות מורכבות.
מצב זה מגלם אתגר גובר למעמד המודיעין כמוסד מוביל לבירור המציאות * בעידן שבו חשיבה אסטרטגית היא נחלת הכל (בעיקר של הקברניט), "הביג דאטא" פתוח לכל משתמש במרחב הרשת והאקדמיה מתיימרת להוביל את ניתוחי העומק, מאוים מעמד המודיעין כבעל ידע ותובנות ייחודיים, והוא עלול להידחק למיקוד במימד האופרטיבי שבו יש לו יתרון יחסי והצלחה רבה * המענה לבעיה מצריך שילוב בין מודרנה ומסורת: מחד גיסא חזרה למקורות - קרי ביסוס מחדש של ההיכרות עם תרבותו ושפתו של "האחר" במוקד ההוויה של איש המודיעין - ומאידך גיסא, שליטה במיומנויות מודרניות הכרחיות (כמו למשל חקר רשתות וה"ביג דאטא") * מענה זה לא יבטיח למודיעין יתרון בחיזוי העתיד, אך ישכלל את יכולתו לקרוא את ההווה באופן מדויק יותר, ולגבש הערכות והמלצות הנטועות בקרקע המציאות.
ואמר: "אני רוצה להוסיף שניים לעשרת הדברות:
הדיבר האחד-עשר, "לא תשתנה"
והדיבר השנים-עשר, "השתנה, תשתנה"
כך אמר אבי ופנה ממני והלך ונעלם במרחקיו המוזרים.
יהודה עמיחי[2]
1. משני צדי האוקיינוס האטלנטי חווים גופי המודיעין, ובפרט אלה האמונים על מחקר ועל הערכה, משבר עמוק בעשורים האחרונים. זהו משבר הנטוע בשאלות של ייעוד ושל זהות. המשבר נובע בעיקרו מהשינויים הדרמטיים שמתחוללים בסביבה ובמושאי המחקר שעימם המודיעין עסק במשך תקופות ארוכות, אך לא פחות חשוב - גם מהתמורה העמוקה המתחוללת בדיוקנו של איש המודיעין.
2. תכליתו של המאמר היא לעסוק ב"פיל המצוי בחדר", תופעה שממעטים לעסוק בה או בכלל להבחין בקיומה, והיא הפיחות המשמעותי שחל בעשורים האחרונים במשקלן של הבנות העומק אודות מושאי המחקר - אלה הנובעות מהיכרות עם תרבותם, שפתם וההיסטוריה שלהם - בקרב גופי המודיעין. הדבר בא לידי ביטוי בצמצום ההיקף של בעלי מיומנויות בתחומים אלה במערכי המודיעין, בהפחתה או בהיעלמות של רכיבים אלה בהכשרות אנשי המודיעין, ובהקטנת משקלם בתהליכי גיבוש תמונת המצב, ההערכות וההמלצות.
3. אין מדובר בבעיה חדשה לגמרי. העיסוק בפיחות שחל בהבנות העומק עובר כחוט השני בשיח המודיעיני בעשורים האחרונים. הנושא הועלה כלקח בתחקירים שביצעו גורמי המודיעין המערביים בעקבות "טראומות מכוננות", כגון מלחמת יום-הכיפורים בישראל או פיגועי ה-11 בספטמבר 2001 בארצות-הברית. עם זאת, נראה כי הבעיה הוותיקה הגיעה לשלב קריטי. השליטה בהבנות העומק מצויה על סף הכחדה בגופי המודיעין, השיח לגבי הבעיה כמעט ולא קיים, וחמור מכך - התפתחה עם השנים תפיסה הגורסת כי מדובר ב"מיומנויות אנכרוניסטיות" שאינן הכרחיות ב"מחקר המודרני".
3. תחושת חוסר נוחות מלווה את גורמי המודיעין מזה מספר עשורים, בין היתר, כאמור, על רקע השינוי בסביבה, במושאי המחקר וביעדי המודיעין. מתוך חוסר הנוחות הזה נולדו הררי מחקרים שניסו לפענח מהן בעיות המודיעין כיום ולהציע עבורן מענה. במסגרת זאת בלטו כמה מוקדי דיון: שיטות החשיבה שבהן מסתייע איש המודיעין לצורך גיבוש תמונת המציאות וההערכות; דפוסי השיח הנהוגים בגופי המודיעין; המבנה הארגוני של מערכי המודיעין; וכן הדינמיקה שבין המודיעין והקברניט. העיסוק בהבנות העומק, כאמור, כמעט ולא קיים במסגרת השיח הזה. כך, דווקא בעידן של תמורות דרמטיות שבו מתחדדת החשיבות של פענוח רכיבי התרבות של מושאי המחקר, ניצב המודיעין במצב שבו קבוצת המומחים לאותם הנושאים הינה בגדר "זן נכחד".
5. כמו במקרים רבים של התמודדות עם משברים - סביר כי התנגשות עזה עם המציאות צפויה לחשוף את בעיות היסוד, ולחדד את ההבנה כי התקופה שקדמה לאותה ההתנגשות לוותה ב"משבר נסתר". בהקשר הזה הכרחי לציין את דבריו של דונלד ראמספלד, מזכיר ההגנה האמריקני בעבר, לגבי מגוון מצבי ההכרה, ובהם טען כי המצב הבעייתי ביותר שבו אדם נתון הוא "לא לדעת שאתה לא יודע"[3].
למסמך המלא בפורמט PDF
[1]. ראש מחלקת היועץ לעניינים פלסטיניים (יע"פ) ביחידת מתאם פעולות הממשלה בשטחים, ובעבר ראש הזירה הפלסטינית בחטיבת המחקר של אמ"ן. מחברם של הספרים: בין מהפכה ומדינה: הפת"ח והרשות הפלסטינית (2004); המהפכה הירוקה - דיוקנה החברתי של תנועת החמאס (2007); ומוקאוומה - עלייתו של אתגר ההתנגדות והשפעתו על תפיסת הביטחון הלאומי של ישראל (2010).
[2]. יהודה עמיחי, פתוח סגור פתוח (תל-אביב: שוקן, 1998), עמ' 85.
[3]. הדברים נאמרו במהלך תדריך לעיתונאים שנערך בפברואר 2002 ואשר עסק בניתוח העדויות להימצאות נשק להשמדה המונית בידי משטרו של צדאם חסין, דבר שהיווה עילה מרכזית לקידום המערכה הצבאית האמריקנית
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה